ביקרתי היום במסעדה של מגרש גולף. זו פעם ראשונה שלי במגרש גולף ומצאתי את זה מרתק. מקום שהוא אבן שואבת לכל אדם בעל כסף ומעמד, לשם באים בעיקר כדי להתרועע עם אחרים בעלי כסף ומעמד. ישבנו על הדק הגבוה מעל הנחל, והסתכלנו על השחקנים. הם נסעו בגולפיות שלהם, נעצרו, פטפטו, קלעו כמה גומות. לאחר מכן, הם המשיכו אל המסעדה והורידו כוס בירה קרה. הם ראו אותנו, אמרו שלום ואיחלו לנו יום נעים. לאחר כחצי שעה, הם קמו ואחד מהם אמר לאחרים, “איזה עולם יפה.” והם הלכו.
עולם יפה. בימים האלה, אתה לא שומע את זה הרבה. אמרתי לט’ שאם היינו עכשיו במסעדה בלבה של עיר גדולה ולא בין הרים באמצע שום מקום, לא היינו שומעים הצהרה כזאת. אם לא היינו במקום עם נופים עוצרי נשימה והרים ענקיים סביבנו; אם לא היינו מנותקים מהעולם, אולי גם לא היינו מאמינים לו.
עולם יפה. כמה מרענן לשמוע כזו אמת.
בנימה זו, עלי להודיע שלא אכתוב פוסטים בשבועיים הקרובים מפאת חיבור אינטרנט לקוי.
החדשות הטובות הן שכשאחזור, אני מנחשת שיהיו לי הרבה סיפורים טובים לחלוק איתכם. אני מבטיחה שרובם יהיו טובים יותר מזה האחרון.
שמרו על עצמכם.
Comments