בית ספר לנשים / מולייר

לא בכוונה, קראתי ביום האשה.

“אֶת טבע האישה מכיר, לצערי;

חוכמות ותחבולות – אך לא בבית־ספרי.

נערכתי. נקטתי מִשנֶה זהירות:

האישה שאֶשׂא היא... מופת של בּוּרוּת!”

קומדיה תיאטרלית המתארת את ארנולף, דמות נלעגת וגרוטסקית כדמויות רבות של מולייר, הסבור כי כל אישה סופה שתצמיח קרניים לבעלה, ומחליט להתחתן עם בת חסותו הצעירה והנאיבית.

את אנייס הצעירה טיפח מאז היתה בת 5. הוא שלח אותה לגדול במנזר עד גיל 17, העביר אותה לאחד ממקומות מגוריו הרבים, וקרא לעצמו בשם חדש וזחוח, “מסייה דה לה ניידי”. כוונתו של ארנולף היא לגדל את אנייס בצורה כזו שהיא תהיה בורה מכדי לבגוד בו, והופך אובססיבי להימנע מגורל זה.

בית הספר לנשים, בבסיסו, עוסק בדינמיקה של כוח מגדרי. מולייר מקדים את זמנו ותוקף כאן את קיפוח האשה וההתיחסות אליה כאל חפץ בבעלות גברית, ועל הדרך גם את מוסד הנישואים. הוא עורר הרבה מחאה בזמנו, ולצערי, עדיין רלוונטי לימינו. ממליצה בחום.

ו... מתנצלת מראש, אבל הנה זה בא:

המחזה מחורז, אבל לא במופרז. ההומור של מולייר, יקר הוא מפז.

העלילה מתמסרת כמו טניס שולחן, מרתק ומצחיק שחבל על הזמן.

נהנתי מאוד, מחזה מפנק,

זהירות: הקורא ואוכל, ייחנק.

לקריאה באתר סימניה