האיש שהשחית את העיירה / מארק טוויין

כולנו מכירים שכונות, קיבוצים או מושבים כאלה שיעשו הכל על מנת לשמר את תדמיתם המהוקצעת: אצלנו אין ילדים בעייתיים, אין הומוסקסואלים, אין משוגעים, הבנות שלנו צנועות וממושמעות, הגברים מכבדים נשים, המזרחים שלנו משוכנזים, כולם מרוויחים יופי ואין מריבות בין שכנים. כסף לא חשוב לנו. מבחוץ, התמונה ללא רבב. אך למזלה של המציאות, יש לה את מארק טוויין, שהוא אלוף במציאת רבבים. הוא והציניות חסרת המעצורים חושפים את הלעג הגלוי שלו, וונס אגיין, כלפי הצדקנות האמריקאית.

“האיש” המככב בכותרת, עבר יום אחד בהדליברג, "העיירה הישרה והמהוגנת ביותר בכל האזור. המוניטין שלה נותר ללא דופי במשך שלושה דורות, והיא היתה גאה בו יותר מבכל יתר נכסיה.” אלא שבאותו יום נפגע האורח האלמוני מהתושבים באופן שאיננו למדים. לכן נשבע שגם אם יהיה זה הדבר האחרון שיעשה בחייו, ינקום את עלבונו ויהרוס את המוניטין המופתי שלה.

הוא נתן לאחד התושבים קופסא. אמר שפעם אחת, אחד מנכבדי העיר הושיט לו עזרה גדולה. מי שזה לא יהיה, אמר, ראוי לזכות בסכום הכסף העצום שבתוכה.

אז הם חיפשו וחיפשו ומצאו את הנדיב הראוי ונתנו לו את הכסף.

מומלץ.

נראה לכם?

הם חשפו את כל חמדנותם במערומיה הנשגבים, והביכו עצמם קבל עם ועדה בטקס הקרינג’ המפואר ביותר שידעה עיירתם הצנועה.

לדעתי, הספר הזה משעשע בעיקר בגלל הסיבה הברורה: אנחנו בני אדם וזה בלתי הפיך, ובני אדם אוהבים לראות אנשים מושחתים שמביכים את עצמם. וגם חתולים שמתנגשים בדברים, אם כי לצערי זה לא נושא הספר.

אבל גם לאנשים מושחתים שמביכים את עצמם יש רגשות, ולכן טוויין הקפיד לחשוף גם את המוראים והלבטים, הבושה והחרטה, מה שמוסיף להם שכבות מרנג של אנושיות והבנה.

הקורא, שבמקרה שלי היתה אשה אינטליגנטית להחריד, לא ידעה מי הוא אותו נקמן משיגנע, ולאורך כל הספר לא ידעה לאן תתפתח המזימה הנלוזה. כן כן, למרות בינתי היתרה. אבל שמתי לב לדבר אחד חשוב. אל דאגה, לא אשחית את חוויית הקריאה שלכם ולו בקלקלנים המיקרוסקופיים ביותר. רק אציין שלמרות שכותרת היצירה מטילה את אשמת השחתת העיירה על “האיש”, מארק טוויין מפזר רמזים בלתי סמויים להיותה מושחתת מלכתחילה.

זהו כתב אישום צורב על תפיסות מוסר אזרחי ואישי ב”עידן המוזהב” של ארצות הברית.

לעתים נדמה שאילו אוטופיה חברתית היתה בת קיימא, ואילו היינו מגיעים לכך, מארק טוויין היה עוסק בתחום אחר. היתרון שבשחיתות הוא שלפחות בהשראתה הרווחנו ספרות טובה ונוקבת.

לקריאה באתר סימניה