המסעדה שבסוף היקום (מדריך הטרמפיסט לגלקסיה #2) / דאגלס אדאמס
- מוריה בצלאל
- 9 בדצמ׳ 2020
- זמן קריאה 1 דקות
עודכן: 4 ביוני

בהתחלה הספר הזה היה מבלבל וטרחני, תהיתי מדוע אהבתי את מדריך הטרמפיסט לגלקסיה שקראתי לפני שמונה שנים, אבל אז זה תפס תאוצה.
ארתור דנט, פורד פרפקט, טריליאן וזאפוד ביבלברוקס עוזבים את כוכב הלכת מגרתיאה בספינת ”ליבת הזהב”. ארתור מנסה בכל מאודו לגרום למחשב הספינה להכין לו כוס תה, משימה שהמחשב לוקח מאוד ברצינות עד כדי כך שאינו מתפנה להתגונן מפני תקיפתה של ספינה ווגונית. זה גורר את החבורה, שהיא בעצם שארית הפליטה מניסוי גדול, לכל מני מקומות בגלקסיה, ואפילו חמש מאות שבעים ושישה אלף מליון, שלושת אלפים חמש מאות שבעים ותשע שנה בזמן.
המסעדה שבסוף היקום נכתב בשנת 86׳, וקל לזהות את זה. ספינות חלל נפוצות כמו מכוניות, מכשיריאדה משוכללת בכל פינה, חייזרים, רובוטים והמחשב החכם ביותר בעולם – אבל כדי להתקשר, עדיין צריך למצוא טלפון ציבורי. את הרצפה מנגבים עם סחבות רצפה ועל מנת לרוות את סקרנותך, עליך לפתוח אנציקלופדיה. פיזית.
ממליצה לכל מי שנמצא במוד של קריאה קלילה ומשעשעת עם נגיעות גיאוגרפיות חלליות וטכנולוגיה מגוחכת. מה שכן בעייתי הוא התרגום. אם האנגלית שלכם טובה מספיק, לכו על המקור.
ולמרות שהדמות האהובה עליי הוא מרווין, בואו נעמיד פנים שאנחנו מווילטדוול VI ונאמין שהיקום כולו אינו אלא פרי התעטשותה של ישות אחת ששמה התופסנוח הירוק הגדול. בימים קשים, זה עוזר לשמור על פרספקטיבה.