• מוריה בצלאל

סופו של עידן

דרום אפריקה פתחו את שערי שמיים, וט‘ ואני, אחוזי התרגשות, כבר מנופפים את כרטיסי הטיסה שלנו באוויר.

על מנת להגדיל את הסיכויים שהכרטיסים לא יבוטלו גם הפעם, במקום לקנות כרטיס טיסה לארץ, אצטרף לט‘ ללונדון. משם, נחזור יחד לישראל. נצטרך כמובן לעבור בידוד, אבל בידוד בסירת קאנל בקנרי וורף לא נשמעת לי כמו חוויה גרועה במיוחד.


אמנם נהנינו משהותנו הכפויה בדרום אפריקה, אבל הספיק לנו לעת עתה.

גרנו שלושה חודשים בקייפטאון בבית חוף בקליפטון; אחר כך גרנו שישה שבועות בנסיך אלברט שבמדבר. ביקרנו באודטשורן ובדורדרכט והתגוררנו בין הרי דרקנסברג כחודש ימים. טיילנו בקופי ביי, מדומבי, קינג וויליאם טאון ומפרץ ג‘פרי; ראינו את מקום הולדתו של נלסון מנדלה ואת בית החווה שלו וגרנו במפרץ פלטנברג למשך חודש. בשבוע הבא, נחזור לקייפטאון לכמה ימים אחרונים כדי להיפרד מהמשפחה ונעלה על המטוס. שבעה חודשים של התנסויות.

הספקתי להכיר את משפחתו החמה והיפה של ט‘, את ההולנדי הנדיב, לבנבן הגזען, נוצרי גדול שאוהב יהדות ונראה כמו ג‘יימס האטפילד, זוג מקסים עם הילדה הכי מתוקה, הסבתא הכי צעירה, הלוחשת לסוסים הכי מוזרה והמנקה הפטפטנית ביותר בעולם.

יצא לי לשתות עם זרים חברותיים, עם גנגסטר הולנדי פטפטן ועם חבורה אקראית של סוחרי סמים.

נהניתי מנופים עוצרי נשימה של אוקיינוסים, הרים ומדבריות. רכבנו על סוסים, שטנו בקייאקים בנהרות, עשינו הייקים בפסגות ההרים, רכבנו על אופניים בדרכי עפר, בילינו עם קופים וציפורים אקזוטיות ופינגווינים, שחינו במפלים בוויילדרנס וישבנו וחיכינו שעות על החוף, לראות לווייתנים שמעולם לא הופיעו.

סיימתי סקיצה ראשונה לרומן שלי, הספקתי ללמוד צורפות ולהניף את העסק החדש קדימה. הגשמתי את החלום האמריקאי שלי באפריקה; טעימה קטנה לקראת טיול הואן המיוחל.

הייתם מצפים שאחרי כל זה ארצה לצנוח בחיק מדינת ישראל שלי ולנוח. אז כן, אשמח לזה. אני מתגעגעת לחברים ולמשפחה שהותרתי מאחור, אבל גם החזרה ללונדון מרגשת אותי. יש לי הרגשה שלמרות הקור והאפרוריות, חיקה יהיה חמים לא פחות.



34 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

© כל זכויות התכנים שמורות למוריה בצלאל