סיפורי זעם / שלום עליכם

"ההיגיון היגיון פשוט: אם שקט בחוץ, דגים דגים, וכשדגים דגים הדגים בזול; אם רוח בחוץ, לא דגים דגים והדגים ביוקר, אבל מוטב שידוגו ושיהיה בזול.”

לשלום עליכם הופיע בעבר קובץ של שישה-עשר סיפורים תחת הכותרת "מונולוגים”. כיום, נלקחו חציים ותורגמו בידי דן מירון אשר החליף את שם הקובץ ל”סיפורי זעם” וקינח באחרית דבר שאורכה כאורך כל הסיפורים גם יחד, בה הוא לעס עבורנו את העובדה שהדיאלוגים מלאי זעם, יאוש ותסכול, למרות שכל אידיוט יכול להבחין בכך. תודה דן, מה היינו עושים בלי הפרשנות המבריקה שלך.

אבל שלום עליכם כבר הבהיר לנו בדיוק מה כולל הקובץ בצורה ישירה ומספקת שאינה משתמעת לשתי פנים: מונולוגים.

מונולוג של זקנה תרנגולנית, אמנית הדיגרסיה והפרטים הקטנים – פורשת את צרותיה על שולחנו של הרבי במסווה של רצון להתייעץ עמו בעניין הטרפת סיר בישול.

מונולוג של אב משפחה שהשליטה בגורל משפחתו נשמטת מידיו בשל האובססיה המתמשכת של אשתו לשלוח את בנם לגימנסיה.

מונולוג של מאהב הכבול לשלוש אלמנותיו בכבלי אהבה שונים.

ועוד מונולוגים מצוינים של נפשות מיוסרות המחפשות פורקן, נסחפות וסוחפות את המאזין ואת הקורא. פה ושם הן נוזפות במאזין על שאינו מקשיב או שישוב ביום אחר לשמוע את המשך הסיפור. כל דמות על פי רוחה, חולשתה וזעמה שלה.

בתוך כל זה, שלום עליכם עדיין מצליח להעלות חיוך באירוניה ובהומור השחור המיוחד שלו.

בסקירתי על “קופסה שחורה” של עמוס עוז, ציינתי כמה קשה זה לבטח לכתוב רומן מכתבים עקב דרכי האיפיון עליהן נאלצים לוותר. כך גם בכתיבת מונולוגים. מוותרים על קולו של מספר כל יודע, אשר יודע על הדמויות יותר משהן יודעות על עצמן, מוותרים על היכולת לנוע בחלל ובזמן בלי חשבון, מוותרים על תיאורי טבע ציוריים והמון כלים שימושיים אחרים. זו כמובן מיומנות שמיותר להגיד ששלום עליכם לימד אותי הרבה בעניינה כאן.

אני בטוחה שזה טוב יותר בשפת המקור, והלוואי שיכלתי לקראו, אבל היידיש שלי מסתכמת ב”א-מחייה” אחרי לגימה הקפה הראשונה בבוקר, בין שאר המילים שחדרו לעברית של ימינו, אני מניחה.

לקריאה באתר סימניה