שמעתי כל כך הרבה על צוויג כאן באתר. מועדון הקוראים שלו מורכב משתי קבוצות עיקריות – אלה שמשבחים את כל אחת מאצבעותיו, ואלה שלא מבינים על מה המהומה. אני כנראה בדרכי להצטרף למהומה. הוא יודע לתפוס אותך למן הרגע הראשון וגם לא מאריך בדיבורי סרק. סיפור נטו, בלי מס תיאורים אינסופיים על הנשקף מהחלון או עמלת סיפורי רקע שאין בהם צורך. מה שקרה, כך הוא קרה. מרענן לקרוא סופר שאינו מאוהב בסיפורו עד כדי גודש.

סיפורנו מתרחש בעיירת נופש בפנסיון קטן בריביירה הצרפתית, עשר שנים לפני המלחמה. ערב אחד, אשה נשואה בעלת ממון ובעל אוהב, עוזבת את המקום, את בעלה וילדיה עם בחור שהכירה יום קודם. האירוע מזעזע את החבורה והם דנים ברמה פילוסופית ואתית מה מביא אשה לקום כך ולנטוש את כל מה שיש לה.

המספר שלנו מסנגר על האישה ויוצר פולמוס על בריחתה ומניעיה. בעקבות כך, גברת ס’ מחליטה לפרוש לפניו אירוע שאירע לה לפני 27 שנים, הרובץ על מצפונה עד היום ורצונה בפורקן.

זהו, כפי שאני קוראת לזה, סיפור מטריושקה. כל סצנה, חלולה כפי שתישמע, טומנת בחובה תגלית, ולא יודעים עד ששומעים את ה“קליק”. טוויסט על גבי טוויסט על גבי טוויסט, נחשפים בהפתחם ביד רועדת, עד ללב הסיפור המרוכז של הבנת האשה וכאבה.

ממליצה בחום, שווה את השעה וחצי שלוקח לבלוע אותו.

לקריאה באתר סימניה