• מוריה בצלאל

כפילות מיותרת

המצליחנים אי שם מספרים סיפורים על איך התחילו מכלום והיום הם בעלי הון. אני בחלתי בסיפורי האוליגרך בשקל האלה. תנו לי סיפור כישלון טוב ומלאוני השראה. למעשה, יש לי סיפור כזה בשבילכם, אני במצב רוח טוב; על פתיחת חשבון הבנק הראשון שלי, שהיה אסון. תביאו פיצוחים.


זה היה לפני יותר מעשור, כך שאני מוכנה לצחוק על כך היום. טוב, לצחקק. לפלוט צליל מבודח. או צליל מבכה. לבכות, בסדר? אני עדיין בוכה על זה. יום אחד אצחק. כשיהיה באמתחתי סיפור אוליגרכית בשקל.

לא עשיתי מחקר ולא בדקתי את כל הבנקים מהמסד ועד הטפחות, ידעתי בדיוק לאיזה אצטרף. זה שממש מעבר לפינה מהבית שלי, כמובן. אז לא היה לי אינטרנט שבתוך שניה אני עושה פעולות בחשבון, הייתי צריכה ללכת לסניף על כל שטות, ואני בחורה עצלנית, כך יצא. אני לא מתווכחת עם הטבע.

“יש לנו מתנה לחשבונות ראשונים,” אמר לי הבנקאי, בחור נחמד וממושקף שבאופן טרגי לא היו לו כל קמטי צחוק על הפנים. לא התרגשתי. רוב האנשים שמקבלים מתנה מהבנק על פתיחת חשבון מקבלים איזה פנקס עלוב, עט עם לוגו או במקרה הכי טוב, גיפט קארד. אבל אז הוא העיף לי את המוח, “הסכום הראשון שייכנס, יוכפל.”

מיד הלכתי לבנק השני שלי - אבא. ביקשתי שיעביר כמה שיותר כסף לחשבון הבנק שלי. כמה שהוא יכול. הוא היה מבולבל, כמובן, והסברתי שהסכום שיעביר לי יכפיל את עצמו, ואז אחזיר לו הכל פלוס עמלת טרחה נאה.

הוא הסכים ואמר שיעשה זאת מאוחר יותר השבוע.


הייתי באוטובוס בדרך לעבודה כשהטלפון צלצל. זו היתה המנהלת שלי, והיא סיפרה לי בהתרגשות רבה, “יש לי הפתעה!”

אני לא אוהבת הפתעות מאנשים בעלי סמכות, אבל אחרי ההפתעה של הבנקאי שמרתי על ראש פתוח, “כן?”

“העברנו לך מקדמה של 300 שקלים לחשבון הבנק.”

תיזהרו לא להיחנק. אולי לא הייתי צריכה להציע לכם פיצוחים בתחילת הפוסט.

הלב שלי נפל, התגלגל בין המושבים, הועף אל החלון בברקס ואז, מבולבל, נרמס תחת רגליהם של היוצאים והנכנסים. לא האמנתי למה ששמעתי.

“לא לא לא לא לא לא לא…” אמרתי, “זה כבר הועבר?”

“כן, הבוקר.” היא ענתה.


מיד בירידתי הגמלונית מהאוטובוס, רצתי לכספומט. אתם חושבים שזה ביטוי, אבל לא, באמת רצתי. אף איני זוכרת אם נפרדתי ממנה או ניתקתי בפניה, אבל למי אכפת. בדקתי את היתרה והיא בהקה מולי ביוהרה. 600 שקלים חדשים ברזולוציה נמוכה ומעליבה, כל אחד מהם צחק לי בפרצוף.

ממש כמו שאני מדמיינת אתכם עושים ברגע זה. אין בעד מה. שתו כוס מים.

34 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

מבטיחה לכתוב כמה שורות על הספר לאחר שאסיים עריכה שניה ואגרום לטקסט להיראות כאילו ידעתי מה אני עושה כל הזמן.

עד אז, אתם מוזמנים להירשם לאתר:

!בכל פעם שאכתוב משהו חדש - אתם תדעו