כותבת לכם סוף סוף מארץ המגף! שבטח היתה סתם ארץ לפני המצאת המגפיים.
השבוע הזה היה קצת מנותק, מה שמביא אותי לענות על השאלה שאני מדמיינת אתכם בתקווה שואלים: "לאן נעלמת, כפרה?"
אז לשאלתכם הדמיונית, לא נעלמתי; אני רואה את עצמי בכל פעם שאני מביטה במראה בשאט נפש. העניין הוא שאינטרנט - הדבר הבלתי-נראה הזה שכולם מקבלים כמובן מאליו עד שהוא מזכיר לנו בהתקף של חוסר קליטה בדיוק בזמן שליחת אימייל חשוב או העברה בנקאית שהוא קיים - הוא עושה דבר מעניין. כאן באמצע שום מקום, הוא כאילו... הוא לא.
מקווה שתסלחו לי על העדר עדכונים של ימים מרתקים העוברים על כוחותינו.
אנחנו מתארחים אצל איכר נחמד בבית החווה שלו באזור בשם לאציו. הדרך לכאן ברכבת היתה מדהימה, איטליה היא מדינה יפיפיה והנוף מהחווה ירוק ועוצר נשימה. מיד כשהגענו, לאחר הסיור שעשה לנו, קפצנו לבריכה, שתינו כמה בירות, קטפנו ארטישוקים והכנו ארוחת ערב.
הרשו לי לספר לכם קצת על החווה:
היא גדולה. לטייל בחווה זה כמו ללבוש חולצה; לכל נתיב שתיכנס יהיו שלוש יציאות. לקח לי יומיים ללמוד את הפניות הנכונות כדי להגיע... שימו לב, אלך מהקל לכבד: למטבח התעשייתי, לבריכה, לסאונה, לחמם הטורקי, לבר הנטוש...
אני יודעת!
השגרה גם כללה טבילות בבריכה, עבודות חקלאיות וקריאת ספרים. השילוש הנדוש הזה גורם לי לחשוב הרבה עם עצמי, וזה מעלה חומרי כתיבה מצוינים דווקא כשאין לי בנמצא חיבור לאינטרנט. אתמול, לדוגמא, בעודי קושרת ענפי גפן בכרם, עלה בדעתי שאם צמחים היו כבני אדם, הם היו מפטמים אותנו במודע בחמצן, כדי שנהיה טעימים יותר כשנמות ונהפוך לאפר. כיף איתי במסיבות.
בעל החווה הוא איש מקסים, פקיסטני עם קול מחוספס וסיאסטות ארוכות להפחיד. לצערי, הוא נכנס לקטגוריה של אנשים שנתקלתי בה לא מעט בנדודיי.
בכל פעם שהייתי בחו”ל, היתה לגברים זרים הנטייה לא לדבר איתי ולא להסתכל עליי. לא כולם, כמובן, אבל גם לא מעט. אם אני בחברת גבר הם מדברים אל הגבר. בפעמים הראשונות חשבתי שזה בגלל השפה. אם אני עם ט’, הם מדברים אל האדם שאנגלית היא שפת אמו כי זה יותר נוח. מאוחר יותר גיליתי שזה גם במדינות שהשפה אינה שגורה בפי שנינו.
ואכן, מיום הגעתנו, בעל החווה דיבר ישירות לט' ולא החליף איתי מילה או מבט.
הבנתי שהוא לא עושה זאת במודע וניסיתי אני לדבר אליו. הוא הגיב לדברי בעודו מביט בט’, כאילו הוא זה שפנה אליו.
הפסקתי לנסות, כך או כך אין מוצא. על זה אמר ט’, “הפסד שלו.”
זה מזכיר לי ציטוט מ”הזר” מאת אלבר קאמי:
“היא אמרה, ‘אם תלך לאט, אתה מסתכן במכת חום. אולם, אם תלך מהר, תתחיל להזיע, ובישיבתך בכנסייה תחטוף הצטננות.’ הבנתי את הנקודה שלה. כך או כך אין מוצא.”
אחח, קאמי רלוונטי בכל סיטואציה.
באשר למעשינו, מכיוון שהיינו חסרי בית כבר הרבה זמן ורצינו את עצמאותנו בחזרה, דיברנו והגענו להבנה שעם גלגלים, יהיה קל יותר לחפש אותה. את השבוע של שהייתנו הקדשנו, כשלא עבדנו בחווה, לחיפוש רכב, ועל כך ארחיב במאמר הבא.
עדכוני כתיבה אין לי, לצערי. כותבת, אבל פחות. קשה מאוד למצוא שגרת כתיבה כשזזים כל הזמן וכשעושים הסבה לחקלאות. שבוע הבא יהיה פורה כתיבתית כאדמת ישראל, מילה.
נתראה בחיבור הבא. קניתי אינטרנט והוא חלש כמו הבדיחות שלי.