מוריה | בצלאל

נתתי לעצמי הזדמנות שניה מול עמוס עוז, והוא בתמורה העניק לי חוויה מתקנת. הפעם: “עד מוות”...

על עיר סודית תת-קרקעית, הילדים האבודים וכל מה שאיבדנו אי-פעם.

כמעט גמלתי בליבי החלטה לוותר על ביקורת, אבל הבנתי שאם עמוס עוז הצליח לכתוב דמות אשה אמינה בגוף ראשון, אוכל לבקר את אחת הקלאסיקות הנחשבות של משובחי סופרינו.

על התקשורת שבאמנות, האמנות שביום-יום והיום-יום של הזמן האחרון.

על נהג ביקורתי, רכב צמא ואיחולים לבביים לשנה החדשה.

אלי, או בכינויו, שמניאק, גר בשכונת הארגזים בדרום תל אביב. הוא חי עם אמו, סימה הקריזיונרית הנגמלת, ובעלה הערס האגרסיבי, יפת. אביו של אלי הוא אמן יפה-נפש, שם-טוב שמו, והוא גם ניצול השואה העיראקי היחיד בעולם. סביבו, אלי אוהב לכרכר, ואחר אנה, אהבת נפשו, לחזר. את משקלו הוא אט אט מקיא בין דפי הספר עד שלא נותר ממנו הרבה מלבד שובל של סירחון...