מוריה | בצלאל

אני בארץ. בגליל. אני בבית! איפה שהדברים קורים הרבה יותר מהר. האינטרנט מהיר, השיחות מהירות, אנשים מהירים לשפוט. הזיכרון קצר, הפתרונות...

השבוע חזרנו, טר ואני, מקייפטאון. שלושה שבועות בקצה השני של העולם, שם קיץ וחם, והים הוא אטלנטי ולכן, קר. לא קר־מרענן, אלא קר־קפוא. קר כמו...

יום חמישי, הודעה בווטסאפ שידעתי שמתישהו תגיע. אביו החורג של טר נפטר מסרטן הכבד. גסיסה ממושכת. כאב. זה היה תהליך איטי, והסוף... צפוי, כמו...

בארבעת הלילות האחרונים, אני מתעוררת לפנות בוקר, מוצפת במחשבות שליליות. זו לא התעוררות פתאומית של רעש או הפרעה, אלא התעוררות איטית, כזו בה...

ובכן, עשינו את זה – נחתנו בבוקרשט, וכיאה לתיירים מן השורה, פצחנו בסבב ה"חובה לראות": מסעדות מפוארות וברים בעיר העתיקה, פארק רחב ידים...

אורזת. אני שונאת לארוז. אוהבת לפרוק. אריזה היא סוף, פריקה היא התחלה חדשה. אריזה זה לשלוח חלקים ממך הרחק, פריקה זה משהו שנשאר איתך. אריזה...