מוריה | בצלאל

בתקופת המילואים הראשונה שלו, עצר גיסי בתחנת אכילה לחיילים בצומת גלעד, כשהוא שומע איש אחד קורא, דבריו עולים ומתנשאים על כול: ״לחמנו בהם קשה מאד, פוצצנו כלי רכב שלהם בכבישים, פוצצנו את הרכבות שלהם, ירינו בהם ברחובות, פוצצנו תחנות משטרה, גם האצ״ל יחד איתנו, היתה תחרות בינינו מי יפגע באנגלים יותר.״ זה היה גבר בן 95, שתום עין, צולע ועם זאת, חיוני כנער, ״ופוצצנו, פוצצנו, הרגנו… יביאו לכם את הספר שלי, אני מחלק אותו כתרומה לחיילי צה״ל. עוד מעט יביאו, תוכלו לדעת את כל הסיפור!״

בוקר טוב, הסתיו הגיע לליסבון, כמעט בלי ששמנו לב. כן, אני גרה בליסבון עכשיו. הרבה זמן לא דיברנו. מזג האויר נהיה יצור קפריזי שמשתנה בכל רגע...

הרבה זמן לא כתבתי באופן פומבי. לא על בעיותי האישיות שאפקט הדומינו שלהן החל לפני כמעט שלוש שנים – בערך כשפסקתי להזין את הבלוג – שכעת...